הטיפול והאחזקה בחמוס

חמוסים הם בעלי חיים בעלי סקרנות ושמחת חיים יוצאת דופן. נדמה כי לעולם אין איתם רגע דל וכל פריט או מקום מחבוא הופך מייד למשחק מעניין. חמוסים נהנים מאוד מקשר עם בעליהם ואפילו עם חיות אחרות המוחזקות בבית כגון חתול או כלב. גודלם הפיזי הקטן יחסית והעובדה כי ניתן להחזיקם חלקית בכלוב, גורמת להם להיות מחיות המחמד המהנות שיש.

חוץ מהיתרונות הרבים, גם לחמוסים יכולים להיות כמה הרגלים פחות נוחים. חלקם נוטים לנשוך מעט וחלקם אוהב ‘‘לגנוב‘‘ ולהחביא חפצים קטנים. יצר הסקרנות הטבעי שלהם יכול להתפתח להרפתקנות יתר והם יצאו גם ל‘‘מסעות מחקר‘‘ בבית ובסביבה. החזקה ומגע עדין מגיל צעיר מונעים את רוב הבעיות.

תוחלת החיים של החמוסים היא כ 8 שנים.

  

מזון

חמוסים הם טורפים מושלמים ולכן דורשים אחוז גבוה מאוד של חלבון ושומן במזונם. מזון כלבים וחתולים אינו מתאים לחמוסים. ישנם מזונות המיועדים לחמוסים אך אינם נמצאים עדיין בכל חנויות המזון לבעלי חיים. ניתן להשתמש גם במזון גורי חתולים מאיכות גבוה. מזון לא מתאים יגרום בעיות עיכול קשות והופעת שלשול.

חמוסים רגישים מאוד לצניחת סוכר בדם ולכן יאכלו מספר ארוחות קטנות במשך היום. אין להשאיר חמוס ללא מזון זמין ויש לוודא כי קערות המזון תמיד מלאות.

כדאי להרגיל חמוסים לשתות מבקבוק מים. לא מומלץ לספק מים בקערות שכן חמוסים נוטים להפוך את הכלים בכלוב.

 

הכלוב

חמוסים הם פעלתנים מאוד ועל כן דרוש להם כלוב גדול ככל הניתן לספק את יצר המשחק שלהם. כלובים גבוהים, בעלי כמה מפלסי מדפים, חבלים, צינור פלסטיק רחב וערסל לשינה יהוו סידור כלוב מושלם לחמוס. בקבוק המים וכלי האוכל צריכים להיות מחוברים לדופן הכלוב. ארגז צרכים ובתוכו גזרי עיתונים או חול חתולים, יונח בתחתית הכלוב. מגבת או ציפת כרית יהוו את שק השינה המושלם לחמוס שלכם.

השהות בכלוב צריכה להיות משולבת במשחק בבית. מומלץ למצוא חדר בבית ללא יציאות אפשריות לסביבה על מנת לאפשר לכם לשחק עם החמוס. ארונות, מגירות וקופסאות יהוו את מגרש המשחקים המושלם לחמוס שלכם. חמוסים בדרך כלל מתעייפים מהר לאחר כשעה-שעתיים של משחק פעיל וניתן להעבירם חזרה לכלוב לשם כך.

חמוסים נוטים ללעוס (וגם לבלוע!) פיסות גומי או פלסטיק קטנות ולכן יש להוציאם אל מחוץ לכלוב רק בהשגחה מלאה.

 
 

טיפול רפואי וטרינרי

בדיוק כמו בכלבים וחתולים גם חמוסים צריכים טיפול וטרינרי שגרתי מניעתי.

חמוסים רגישים מאוד למחלת הכלבלבת (DISTEMPER): חמוס שנדבק מכלב נשא יחלה מייד וימות. הדרך היחידה למנוע זאת היא על ידי מתן סדרת חיסונים מגיל 6-8 שבועות לבניית מערכת החיסון וחיסון שנתי לאחר מכן.

מכיוון שחלק מהחמוסים נוטה לנשוך (גם כמשחק) יש לוודא כי גם בעל החיים וגם הבעלים מוגנים כנגד מחלת הכלבת. חיסון שנתי מומלץ למניעת המחלה.

בדיוק כמו בכלבים וחתולים, גם חמוסים עלולים להדבק בטפילים שונים כגון פרעושים או תולעי מעיים. בדיקה שגרתית מדי חצי שנה מומלצים וטיפול מניעתי יינתן לפי הצורך.

עיקור הנקבות מוגדר כיום כמעט כחובה. חמוסות נמצאות בייחום כמעט תמידי עד שייכנסו להריון. אם חמוסה אינה בהריון, הייחום המתמשך גורם לעליה רעילה בהורמון האסטרוגן עד הופעת אנמיה קשה ואפילו מוות כתוצאה מהחוסר בדם. נקבה מעוקרת לא תכנס לייחום ובכך נמנע הנזק הבריאותי. העיקור צריך להיעשות לפני גיל חצי שנה. הניתוח הוא שגרתי ויחסית קצר ונעשה בדומה לזה של כלבות וחתולות.

סירוס זכרים מומלץ בגיל צעיר על מנת להפחית התנהגות זכרית אגרסיבית (נשיכות, ברחנות) וגם מוריד מאוד את ריח הגוף הייחודי לחמוסים ואשר לא תמיד נעים לבעלים. ניתוח הסירוס הוא קצר מאוד ודמה לזה שנעשה בחתולים.

בכל מקרה בו נראה כי החמוס חולה או אינו מתנהג כתמול שלשום יש לפנות מיד למרפאה הוטרינרית ביהוד.

 

למידע נוסף ולשאלות בנושא זה ונושאים נוספים פנו אלינו:

חברים יהוד - 03-5365225

חברים חולון - 03-5056682

חברים קרית אונו - 03-5349080

חירום: 1-700-722-200 שלוחה 9

או בדוא"ל לכתובת: haverimvet1@gmail.com