תולעת הפארק (תולעת הושט, התולעת הקטלנית)

מי היא תולעת הפארק?

תולעת הפארק הידועה בשמה ספירוצרקה לופי (Spirocerca lupi) היא תולעת קטלנית לכלבים. התולעת הינה עגולה, אדומה, באורך 4 עד 7 סנטימטרים, נפוצה באזורים החמים של העולם ופוגעת בעיקר בכלבים, אולם בעלי-חיים אחרים, בעיקר טורפים, עשויים גם הם להידבק.ההדבקה נעשית ע‘‘י חדירת הטפיל לגוף הכלב כאשר הוא אוכל את חיפושית הזבל השחורה הנפוצה כ‘‘כ בכל פארק וגינה (הטפיל מצוי בתוך החיפושית ומשתחרר בקיבת הכלב לאחר פירוק החיפושית).

התולעת זכתה לכינוי ‘‘תולעת הפארק הקטלנית‘‘ מאחר ונמצאה לראשונה בתחילת שנות ה- 80 בפארק הלאומי ברמת גן.

המחלה חדרה לישראל עם כלב אחד או מספר כלבים שהגיעו ארצה נגועים בתולעת מארצות הברית, מקרי ההדבקה הראשונים בכלבים תוארו כבר בשנות השמונים באזור מרכז הארץ. מאז, ובעיקר בשנים האחרונות, התפשטה התולעת במהירות לדרום הארץ ולצפונה, תוך שהיא מדביקה אלפי כלבים וגורמת למחלה קשה עד מוות העשרות מהם.
כיום התולעת נפוצה בכל אזורי הארץ ומדווחים מקרי הדבקה ומחלה רבים.

  

איפה ואיך נדבקים?

כשכלבים נמצאים מחוץ לבית- בגנים ציבוריים ופארקים, במדשאות ובחצרות (גם בחצר הבית הפרטית), הם באים במגע עם חומרים אורגניים שונים (שאריות מזון, צואה, ציפור מתה וכו‘) ואוכלים מהם. חיפושיות הזבל הניזונות מחומרים אורגניים אלה נמצאות בתוכם וכך, הכלב בולע גם אותן. אם החיפושית נגועה בתולעת (ספירוצרקה לופי)- הכלב נדבק.

בגופן של חיפושיות זבל נגועות ישנם זחלים של התולעת. הזחלים משתחררים בקיבת הכלב, נודדים בגופו לאבי העורקים, חודרים לדופן הוושט, והופכים לתולעים בוגרות.

התולעים הבוגרות חודרות בגוף הכלב לקנה הנשימה, לקרום הריאות, לקיבה, לכליות, למעטפת השרירים ומתחת לעור.
התולעים הבוגרות מטילות ביצים בגוף הכלב. הביצים מופרשות בצואת הכלב ונאכלות על-ידי חיפושיות הזבל. כך מתפשט מעגל ההדבקה בספירוצרקה לופי.

   

סימני המחלה ונזקיה

סימני הפגיעות הפנימיות יכולים להתבטא בשלשול, הקאות/ פליטות מזון או מים, קשיי בליעה, הפרשת ריר, רזון, קשיי נשימה, שיעולים, ואף דימום פנימי הגורם מוות מיידי.

זיהוי של המחלה בשלביה הראשונים הוא כמעט בלתי אפשרי. שיטות האבחון מוגבלות לשלבים מתקדמים של המחלה, בהם התולעת הבוגרת מצויה בוושט:

  • מבחן הצפת צואה לאיתור ביצי התולעת: מכיוון שהפרשת הביצים איננה קבועה, מומלץ לאסוף צואה במשך מספר ימים רצופים. בשלב של ההתמרה הסרטנית, אין יותר הפרשת ביצים מהגרנולומה.
  • צילומי בית-חזה: ניתן לזהות הסתיידות של דופן אבי העורקים, שינויים ניווניים ודלקתיים בחוליות בית-החזה האחוריות, גרורות בריאות וכן במסה בבית החזה האחורי, במיקום המתאים לזה של הוושט. בעזרת צילומים עם חומר ניגודי ניתן למקם סופית את המסה בוושט, אולם ברוב המקרים אין צורך בכך ושילוב של הסימנים הקליניים מספיק לצורך האבחון.
  • אנדוסקופיה: לגרנולומות קיים מראה אופייני, השונה מזה של הגידול. זו הדרך הטובה ביותר להבחין בין השתיים, שכן ביופסיה במקרה זה איננה יעילה בכל המקרים.
  • סריקת CT לחלל בית-החזה: בעלת רזולוציה טובה יותר מאשר צילומי הרנטגן.
  • התמרה סרטנית של הגרנולומה: מתרחשת בכ- 10% מהמקרים. גרורות מופיעות לרוב תוך מספר חודשים.

נזקי הזחלים: נזקים לרקמות וקרעים בכלי הדם, העלולים לגרום למוות פתאומי של הכלב (עקב קרע באבי העורקים ודימום פתאומי מאסיבי לבית החזה).

נזקי התולעים: פגיעה באבי העורקים ובעמוד השדרה, וגידולים בדופן הוושט העלולים להפוך לממאירים.

לא בכל כלב יופיעו כל הסימנים. מרבית הכלבים מראים סימנים של עייפות, איבוד משקל והקאות תכופות מיד לאחר בליעת מזון.

  

מחזור החיים של תולעת הפארק (Spirocerca lupi)

כאמור, ברוב המקרים, הכלב בולע חיפושית זבל, המכילה לרוות של תולעת הושט. החיפושית מתפרקת בקיבת הכלב והלרוות משתחררות. במשך כ- 6 חודשים, הלרוות נודדות בדפנות עורקיקי הקיבה דרך עורקים גדולים יותר עד לאבי העורקים בחלקו המצוי בבית-החזה. משם הן עוברות לדופן הוושט הסמוכה ונוצר סיבבן מבנה הקרוי ‘‘גרנולומה‘‘, שהינו בעצם תגובה של מערכת החיסון של הכלב בניסיון למדר את תולעת הפארק ולהרוג אותה. הלרווה מגיעה לבגרות בתוך דופן הוושט. התולעת הבוגרת יכולה לחיות שם במשך מספר שנים, כשבמהלך תקופה זו היא מטילה ביצים לוושט, העושות את דרכן לצואת הכלב. חיפושיות הזבל, בולעות את הביצים המופרשות בצואת הכלב ואז מתפתחת בהן הצורה הצעירה של התולעת וחוזר חלילה...

חשוב לציין גם מקרים של נדידה ‘‘אברנטית‘‘, כלומר נדידה במסלול שלא תואם את מחזור החיים הטבעי של התולעת. ברוב המקרים, הנדידה היא לאיברים בחלל בית-החזה, אולם תיתכן גם נדידה לאיברים מחוצא לו. בשנים האחרונות, עולה מאד השכיחות של שיתוקי רגליים אחוריות בכלבים, עקב נדידה אברנטית של תולעת הושט לחוט השדרה.

  

הטיפול הטוב ביותר, כמו בכל מחלה, הוא מניעה!

המניעה הטובה ביותר היא ע‘‘י טיפול קבוע בחומרים ממשפחת ה- Avermectins, כגון Doramectin, הידוע גם בשם Dectomax (Pfizer®). הדקטומקס קוטל את התולעת הבוגרת וכן את הצורות הצעירות של התולעת. הטיפול בו מביא להפסקה בהפרשת ביצי התולעת בצואה ובמרבית המקרים גם להיעלמות הגרנולומות מהוושט תוך חודש עד שנה וחצי. לדקטומקס אין השפעה במקרים בהם עברה הגרנולומה התמרה סרטנית. אצלינו ב‘‘חברים‘‘ נהוג לתת את הטיפול הראשון נגד תולעת הוושט במועד חיסון הכלבת הראשון.

מתן טיפול מונע: מתן זריקה של תרופה וטרינרית מתאימה כל חודשיים מסייעת במניעת המחלה.

חשוב!!!!

בחלק מכלבי הרועים (בעיקר בקולי ובשלטי) וכלבים המעורבים עם כלבי רועים תיתכן מוטציה בגן הקרוי MDR1. מוטציה זו הופכת כלבים אלו לרגישים לחלק מהמחומרים במשפחת ה- Avermectins. במידה וכלב רגיש יטופל בחומרים אלו, יתכנו סימני הרעלה של מערכת העצבים המרכזית, שהיו מופיעים בכלבים נורמלים רק במינון יתר של התרופה. על-ידי בדיקת דם פשוטה ניתן לבדוק נוכחות לגן המוטנטי. במקרים של רגישות לחומר קיימת אופציה לטיפול בחומרים חלופיים.

מדוע חשוב לטפל בכלב בטיפול מונע באופן רציף?

כלבים חשופים יומיום לסכנה של הידבקות בתולעת הוושט הקטלנית, בשעות הטיולים היומיים שלהם בפארקים, גנים ציבוריים, מדשאות, שטחי אדמה ואפילו גינת/ חצר הבית.
בגלל הסכנה הגדולה שבהידבקות במחלה הקשה ובהמשך ההתפשטות המהירה של התולעת הקטלנית בארץ- יש חשיבות מכרעת בביצוע פעולות מניעה (מתן הטיפול המונע).

   

יש לזכור כי טיפול מונע אינו מקנה הגנה מוחלטת מפני הדבקה! בכלבים עם נטיה לאכול זבל, מומלץ לטפל בתדירות גבוהה יותר ואף לשים מחסום בטיולים על מנת למנוע אכילת צואה, העלולה להכיל את החיפושית. 

  

למידע נוסף ולשאלות בנושא זה ונושאים נוספים פנו אלינו:

חברים יהוד - 03-5365225

חברים חולון - 03-5056682

חברים קרית אונו - 03-5349080

חירום: 1-700-722-200 שלוחה 9

או בדוא"ל לכתובת: haverimvet1@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

כלב
כלב